מדרש לקח טוב על רות
איש גבור חיל. וברות כתי' (רות ג' י"א) כי אשת חיל את לפיכך יצא ממנה דוד שנ' בו (שמואל א' ט"ז י"ח) ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה [ונבון דבר] ואיש תאר ויי' עמו יודע נגן במקרא גבור חיל במצות ואיש מלחמה בתלמוד ואיש תואר שמראה פנים בהלכה ויי' עמו שהלכה עמו בכל מקום.
אוצר מדרשים
י׳) [מעשה המשכן והמנורה והמזבח:] ויהי המקריב ביום הראשון (במדבר ז׳:י״א-י״ב) - ר״ח ניסן היה. בכל הקרבנות כתיב קרבנו עתדים חסר, ובנחשון כתיב וקרבנו ועתודים מלא, שנתחדשו בו ששה דברים לעולם - ראשון לכהונה, ראשון לנשיאים, ראשון לקרבנות, ראשון ליציאת מצרים, [ראשון לשכינה], ראשון לאיסור הבמה, דכתיב השמר לך פן תעלה וגו׳. ולכך יבא בן נחשון בשש מעלות ויבנה יסוד בית המקדש, כמא דתימא ויען אחד מהנערים וגו׳ יודע נגן (שמואל א ט״ז:י״ח). בשני בניסן בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים נעשה הפרה האדומה, לכך כתיב הקרב את קרבנו בנשיא יששכר. ולמה הוסיף הקרב [בד׳ אותיות] חסר יו״ד? אלא כנגד פרה שיש בה ד׳ דברים: אדומה, תמימה, מום, עול. בכולם כתיב בהם קרבנו, חוץ מיום שני. ולמה הוסיף בו "את" קרבנו? אלא אין ״את״ אלא זמן (עת), ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ומבני יששכר יצא שני למלך, דכתיב (איכה ב׳ ו') וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ ... וַיִּנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן. (עי׳ ילקוט ויחי רמז ק״ס, ובמדבר רבה פי"ג).
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
ת״ר סוטה נתנה עיניה במי שאינו שלה מה שבקשה לא ניתן לה ומה שבידה נטלו ממנה שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטלין הימנו (ע״ב) וכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במי שאינו שלו מה שביקש לא ניתן לו ומה שבידו נטלו ממנו אמר הקב״ה אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה עכשיו (בראשית ג יד) ארור יהיה מכל הבהמה ומכל חית השדה אני אמרתי ילך בקומה זקופה עכשיו על גחונך תלך אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם עכשיו (שם) ועפר תאכל הוא אמר אהרוג אדם ואשא את חוה לפיכך (שם) ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה. וכן מצינו בקין וקרח ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניה ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו שלהם מה שבקשו לא ניתן להם ומה שהיה בידם נטלו מהם: